את ההנחיה על הכלי העברתי ממזמן (22.2.2012 ) אבל החוויות בלימוד הכלי זכורות לי היטב – באופן חיובי כמובן!
לא פעם הרצתי בראש מה אני רוצה לכתוב בבלוג זה – היה ברור לי מה אני רוצה לכתוב ובמה לשתף – הרי כל כך נהניתי מהדרך בה למדתי ונחשפתי לכלי והדרך בה לימדתי את הכלי. התהליך היה משמעותי עבורי ולכן הוא מלווה אותי. הדבר היחיד שמנע ממני לעשות כן היה הזמן. אותם שניות/דקות/שעות שבורחות לי יום אחרי יום.
אבל הנה אני כאן...
אני אוהבת את השימוש בהוראת עמיתים. יש בדרך הוראה זו משהו אחר, מְגַוון, חדשני, שמגייס ממני אנרגיות טובות ( גם בתקופה אינטנסיבית בעבודה הדורשת אנרגיות שאינן משהו שנמצא בעודף ). תהליך ההכנה לקראת השיעור היה חוויתי, מהנה, מלמד – כל מה שאני מייחלת לתלמידים שלי להרגיש כשאני מעבירה נושא כלשהו.
הכרתי חלק מהכלים ששלומית, מנחת הקורס, אמרה שעלינו להנחות. קיוויתי בליבי שאקבל כלי שאני לא מכירה. הרי אחת מהמטרות שלי מקורס זה היא להיחשף ולהכיר כלים חדשים שיעזרו לי בעבודתי בהווה, כמחנכת וכמורה מקצועית ובעתיד כמדריכה. בחירה בכלים הייתה בדרך של הגרלה, הגרלתי את הפתק עליו היה כתוב TOONDO , במבט ראשון זה הזכיר לי את הסלוגן של המזגנים :"טורנדו – מזגן לחיים" , אמרתי לעצמי שכנראה גם "טונדו" כנראה יהיה כלי חינמי שילווה אותי בעבודתי לחיים......
בכל מצב, הייתה לי קבוצה מ-ק-ס-י-מ-ה , בטי הכירה את הכלי וישר הרגיעה אותי ואת דליה ( לשמחתי, שתינו הגרלנו את הכלי ) האם הייתי זקוקה להרגעה? האמת שלא, (כבר כתבתי שרציתי להגריל כלי שלא הכרתי הרי זה היה האתגר עבורי ולשם כך באתי : ללמוד דברים חדשים ולא עוד מהקיים ומהידוע ) אבל בכל זאת היה נחמד לדעת שיש מישהו שיודע לאיזה כיון הספינה צריכה לשוט...
נערכנו הרבה זמן מראש. כבר בשבוע הראשון בטי שלחה לנו מצגת וכל אחת עברה עליה בבית. אני מניחה שהסקרנות "המחשבית" עשתה את שלה וגרמה לי לחקור את הכלי מתוך עניין, סקרנות והנאה. קבענו שיעור סינכורני אותו הובילה בטי, היה כיף ומצחיק – מבחינתי, זה חלק מהלמידה. אני לא זוכרת מתי שתקתי כל כך הרבה.... הקשבתי להסברים שלה, ההתנסות המוקדמת שלי וחקר הכלי מראש הועילה לי מאוד. שאלנו שאלות, הערנו, הקשבנו זו לזו – תוך כדי לימוד כלי התנסיתי בעוד כלי ( למרות שבעבר כבר התנסיתי בלמידה סינכרונית , היה נעים להיזכר ולהתנסות שוב... )- אין ספק שהרווח היה גדול: למדתי והתנסיתי בשני כלים "במחיר אחד", ובנוסף הכרתי והעמקתי את ההכרות עם חברות נוספות לקורס ( דליה ובטי ) – תענוג אמיתי!
הייתה הרגשה שכולם רוצים לתרום ושהכל יצליח: חשבתי שיהיה נכון שכחלק מלימוד העמיתים בהתנסות ניתן לכל חבר קבוצה אימרה משעשעת אותו הוא יצטרך לערוך בעזרת תוכנת הקומיקס ( למשל :"אלוהים ברא את השמים ואת הארץ, וכל השאר MADE IN CHINA" ) אח"כ נאגד את כל המשפטים לספרון משותף, שלחתי את האימרות שליקטתי לחברות והתגובות המפרגנות לא איחרו להגיע – הנאה אמיתית. דליה ישר התנדבה לגזור ולהכין פתקים לכל חבר בקורס וסיסמאות עם שם משתמש משותף כדי להדגיש את יתרונות השיתופיות הקיימת בכלי – עבודת צוות אמיתית.
יום ההנחיה הגיע – וכמו שקורה לעיתים, כשעובדים עם מחשבים- תכנון לבד וביצוע לבד. זה חלק מהמשחק. התוכנה לא עלתה ברוב המחשבים. קצת התאכזבתי ובכל זאת די מהר היה ברור שמוצאים פתרון :חילקנו באופן ספונטני את לימוד המיומנויות – כל אחת לימדה קטע – היה חופש פעולה לכל אחת מאיתנו – לימדנו את הכלי כשהמורה מקוון. בהמשך חלק מהמחשבים עבדו כך שמצאתי את עצמי כן מנחה עמיתים ומחדדת מיומנויות שנאמרו במליאה.
כשעובדים עם טכנולוגיה זה חלק מהעניין וגם בביה"ס צריך לצפות שדברים כאלו יקרו, לא להילחץ ובעיקר לנסות למצוא פתרונות יצירתיים על מנת להשיג את המטרה.
כפי שציינתי בהתחלה אני אוהבת את השימוש בדרך הוראה זו של למידת עמיתים – אני רואה ערך רב כשתלמיד חובש את כובע המורה - והמורה את כובע התלמיד וגם כשמורה חובש את כובע המורה מול מורים אחרים. הדבר מאפשר לי לשכלל את יכולות ההוראה שלי, לשפר אותן . בהתנסות זו היה לי מעניין לפגוש מורים מתחומי עניין שונים ומגוונים המלמדים בשכבות גיל שונות ( יסודי- חט"ב – תיכון ) וביחד לנהל שיח איפה ניתן להשתמש בכלי זו בשכבת גיל זו או אחרת בדרך שיהיה לכלי באמת ערך מוסף – השיח הזה שניהלתי היה מעניין ומעורר מחשבה. בעקבות הפעילות נחשפתי לכלים חדשים שלא הכרתי, אני יודעת שאאמץ אותם לעתיד. הלמידה בקבוצות קטנות איפשרה לי להכיר את שאר חברי הקבוצה מה שבדר"כ לא מתאפשר כי כל אחד נמצא מול המחשב שלו.
בעידן בו אנו מוקפים במידע רב ומגוון רק הגיוני שכולם יחבשו את כל סוגי הכובעים: כובע המורה, כובע התלמיד, כובע המנחה, כובע המסביר...
כי "מכל מלמדיי השכלתי – ומתלמידיי יותר מכולם".
יעל בכר
